החלטה בתיק רת"ק 38057-06-11

המבקש הגיש לביהמ"ש לתביעות קטנות תובענה לתשלום פיצויים בגין תאונת דרכים שארעה בדימונה, ביום 11.12.07, בין רכבו לבין רכבו של המשיב 2. המשיבה 1 הינה מבטחת רכבו של המבקש. בית המשפט דחה את התביעה וקבע, כי נוכח הסכם פשרה שנחתם בין הצדדים במסגרת תובענה קודמת שהגיש המבקש כנגד אותם משיבים לבימ"ש השלום בהרצליה, לא קמה למבקש זכות תביעה נוספת.

            נגד פסק דין זה הוגשה בקשה למתן רשות ערעור.

2.         בסמוך להגשת הבקשה, כאמור, הגיש המבקש גם בקשה לפטור אותו מהחובה להפקיד עירבון בשל מצבו הכלכלי הקשה. בבקשתו טען המבקש, כי הוא המפרנס היחיד ושכרו אך 2,900 ש"ח לחודש; כי הוא אב לילד יחיד; אשתו אינה עובדת; יש להם הוצאות רבות, כולל דמי שכירות בסך של 3,500 ש"ח לחודש; ויש לו חובות כבדים.

            ביום 28.6.11 הגיש המבקש בקשה נוספת שכותרתה "בקשה לביטול הפקדת הערבון בסך של 3000 ש"ח". בבקשה זו טוען המבקש, כי תבע באיחור מכיוון שלא היה ביכולתו לשלם את אגרת בית המשפט; כי כתוצאה מהתאונה נגרמו לו נזקים רבים לרבות שינוי במראה פניו, מכירת ביתו ונטילת הלוואות בשוק האפור; וחזר על הטענות בדבר מצב כלכלי קשה שהעלה בבקשה הראשונה.

3.         תקנה 404 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984 קובעת את החובה להפקיד ערבון על ידי מבקש המגיש בקשת רשות ערעור, על מנת לערוב להוצאות המשיב ולהבטחת זכותו להיפרע מן המבקש, ככל שייפסקו הוצאות לטובתו:

" 404. (א)   עם הגשת בקשה לרשות ערעור, יפקיד המבקש ערבון או יתן ערובה להבטחת הוצאותיו של המשיב בבקשה ובערעור, ויצרף את המסמכים המפורטים בתקנה 419, אך רשאי בית המשפט לדון בבקשה אף אם לא צורפו העתקים מהחלטות הערכאות הקודמות הנוגעות לאותו עניין.

(ב)   על הפקדת ערבון או מתן ערובה בבקשה לרשות ערעור יחולו הוראות תקנות 427 עד 433, בשינויים המחוייבים."

בצד הוראות אלה, קיימת אפשרות לפטור את המבקש רשות לערער מחובת הפקדת עירבון, כאשר השיקולים העיקריים שעל פיהם ניתן פטור מעירבון הם חוסר יכולת כלכלית ובחינת סיכויי ההליך. נקבע, כי על בית המשפט, בבואו לבחון בקשה למתן פטור מהפקדת העירבון, ליתן משקל לשני אינטרסים מתחרים, כאשר מצד אחד - ניצבת זכות הגישה לערכאות ופתיחת שערי בית המשפט גם בפני מי שידו אינה משגת לשלם את ההוצאות הכספיות הכרוכות בהליך, ומן הצד האחר, יש להבטיח את הוצאותיו של מי שזכה בדין ולא להותירו, בסופו של יום, ללא יכולת לפרוע את הוצאותיו. על מנת לאזן בין האינטרסים הנ"ל, על המבקש פטור להוכיח גם העדר יכולת כלכלית וגם, כי סיכויי ההצלחה בערעור טובים, כאשר שני התנאים מצטברים.

עוד נציין, כי ההלכה גם קובעת, שעל המבקש פטור מחמת מצוקה כלכלית, לפרוש בפני בית המשפט תשתית מפורטת ועדכנית בדבר מצבו הכלכלי, להמציא פרטים על רכושו ומקורות הכנסתו, הנתמכים במסמכים מתאימים ולהראות כי ניסה לגייס את הסכום הנדרש מבני משפחתו וכי הדבר לא עלה בידו.

(ר', למשל, דברי כב' השופט רובינשטיין ברע"א 2125/07 עבד אלכרים מחאמיד נ' עבד אללה מחאמיד, 11.9.07).

4.         ובענייננו, המבקש אמנם צירף העתק משני תלושי שכר, הודעות על דרישה לתשלום קנסות, רישיון רכב בו מצויין, כי הרכב מעוקל וחוזה שכירות, אך הנתונים אינם מספיקים. המבקש לא פירט האם וכיצד ניסה לגייס את הכסף הדרוש לתשלום והאם יש נכסים ברשותו, ולפיכך, לא עמד בנטל להראות, כי הוא נעדר יכולת כלכלית, ודי בנימוק זה כדי לדחות את הבקשה.

5.         יתרה מכך, עיון בתיק בימ"ש השלום לתביעות קטנות ובמסמכים שהוגשו לבימ"ש מעלה, כי ממילא דין בקשת רשות הערעור להידחות לגופה.

מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא לאפשר הליך מהיר ושאינו יקר לתביעות בסכומי כסף קטנים ולמנוע מהצרכן את הקשיים הכרוכים בהגשת תביעה בצינורות השיפוט המקובלים. מוסד התביעות הקטנות פיתח שיטת דיון יעילה ומהירה, אך זאת מתוך הרצון לסייע לאזרחים ולצרכנים הקטנים להביא את עניינם לפני ערכאה שיפוטית. אולם, אין בדרך התדיינות זו כדי לבטל באחת את הכללים שנקבעו בדין ובפסיקה בכל הנוגע לדין המהותי.

6.        במקרה שבפנינו, ביהמ"ש שמע את הצדדים, בחן את עמדותיהם ובסיכומו של הליך מצא שיש לדחות את התובענה בשל הכלל של מעשה בי-דין, גם אם לא "קרא לילד בשמו".